תפסו אתכם על החזקת סמים שלא לצריכה עצמית?
דעו לכם 4 דברים:
- המדינה חייבת להוכיח שאכן מדובר בסם.
- המדינה חייבת להוכיח כי הכמות שנתפסה אכן עוברת את הכמות המוגדרת בחוק לצריכה העצמית.
- המדינה חייבת להוכיח שהסם שייך לכם.
- המדינה חייבת להוכיח כי "שרשרת הסם" מלאה ותקינה.
במקרה שזה לא קורה – תזוכו מעבירה זו!
לאחרונה, זוכה נאשם שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה של החזקת סם שלא לשם צריכה עצמית.
מהי עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית וכיצד זוכה הנאשם מהעבירה שיוחסה לו?
כתב האישום
לפני כשנה נעצר הנאשם על ידי ארבעה בלשים ממשטרת באר שבע, לאחר שנמצאו בארון חשמל הסמוך לדירה בה התגורר שקיות המכילות 108 גרם סם מסוכן מסוג הירואין וכן 86 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין.
בעקבות כך, הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
מהי עבירה של "החזקת סם שלא לצריכה עצמית"?
פקודת הסמים המסוכנים מגדירה מהו סם מסוכן וכן קובעת כי אסורה החזקה של סם מסוכן, ללא היתר לכך (ישנן נסיבות בהן ניתן להחזיק בסם מסוכן כשהדבר נעשה בהיתר. למשל: החזקת סם מסוכן מסוג קנבוס על פי מרשם רופא).
כל אדם שיחזיק בסם מסוכן ללא היתר, עובר על החוק, ללא קשר לסוג הסם או כמות הסם שהוא מחזיק.
עם זאת, דאג המחוקק לאבחן, במסגרת עבירה זו, בין מי שמחזיק את הסם לשם צריכתו העצמית לבין מי שהחזיקו שלא לשם צריכה עצמית – כלומר, מי שהחזיק הסם, ככל הנראה, לשם הפצתו, בסופו של דבר.
לשם כך, קבע המחוקק בסוגים שונים של סמים, רף כמותי שמעליו תחשב החזקת הסם מסוג זה כהחזקה שלא לצריכה עצמית.
חשוב להבין, כי מדובר בחזקה שבחוק, כלומר, אדם שמחזיק בסם מסוכן בכמות העולה על הסף הקבוע בפקודה, קמה חזקה על פי חוק, שהחזקת הסם אינה לצריכתו העצמית.
מהי משמעותה של חזקה שבחוק? החשיבות הינה, כי נטל הראיה עובר לנאשם – משקמה החזקה, הוא זה שצריך להוכיח כי הסם הינו לצריכה עצמית (במידה והוא טוען כך)- על ידי הבאת ראיות לבית משפט כי למרות הכמות הוא מחזיק הסם לצריכתו העצמית.
מדוע ישנה חשיבות לכך?
האבחנה בין החזקת סם לצריכה עצמית לבין החזקת סם שלא לצריכה עצמית משמעותית בעניין הענישה. עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית הינה עבירה מסוג עוון, שהעונש המקסימאלי בצידה הינו 3 שנות מאסר, ואילו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית הינה עבירה מסוג פשע שהעונש המקסימאלי בצידה הינו 20 שנות מאסר.
דוגמאות לרף כמות סם המקימה את החזקה שמדובר בסם שלא לשם צריכה עצמית:
בסם מסוכן מסוג קנבוס (מריחואנה) – כמות הקטנה מ- 15 גרם נטו, תיחשב, בדרך כלל, ככמות המוחזקת לשם צריכה עצמית וכל כמות מעליה תיחשב כמוחזקת שלא לצריכה עצמית.
בסמים מסוכנים מסוג הירואין וקוקאין, כמות מעל 0.3 גרם תקים את החזקה שבחוק שמדובר בכמות המוחזקת שלא לצריכה עצמית.
חובת ההוכחה
במשפט הפלילי חובת ההוכחה הינה על המדינה – המאשימה.
המדינה, אשר הגישה את כתב האישום כנגד הנאשם חייבת להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אכן ביצע את העבירה שהיא מייחסת לו.
עם זאת, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לאור החזקה שבחוק, ברגע שהוכיחה המדינה כי אכן החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג הירואין וסם מסוכן מסוג קוקאין, בכמות שעולה על הכמות שמקימה את החזקה, כפי שצויין לעיל, עובר נטל ההוכחה לנאשם, להוכיח שהסם שהחזיק הינו לצריכה עצמית.
על המדינה להוכיח שמה שנתפס בארון החשמל הוא למעשה סם ומהי כמות הסם כאמור.
לשם כך, יש להביא חוות דעת של מומחה, שבדק את החומר שנתפס והועבר לידיו, ואשר קובע כי אכן מדובר בסם מסוכן מסוג הירואין וקוקאין, ומהי כמות הסם נטו.
כמו כן, המדינה חייבת להוכיח כי החומר שאותו בדק המומחה וקבע שהוא סם, הוא אכן אותו חומר שנתפס במהלך החיפוש בארון החשמל סמוך לדירת הנאשם.
לשם כך, מביאה המדינה דוחות "שרשרת סם" – דוחות של שוטרים המתארים את שרשרת המעבר של החומר שנתפס מרגע תפיסתו ועד הגעתו לעד המומחה ובדיקתו.
כשקיימת בעיה באותה "שרשרת סם", נתק בשרשרת, די בכך, לעתים, להביא לספק כי החומר שנבדק ונקבע שהוא סם הוא אכן אותו חומר שנתפס במהלך החיפוש.- ובכך, גם להביא לזיכויו של הנאשם.
עורך דין פלילי בעל ידע מקצועי וניסיון בתחום, אשר מעיין בחומר הראיות שבתיק החקירה המשטרתי, יודע לנתח את חומר הראיות ולזהות פגמים בדו"חות השוטרים. – גם אם על פניו נראה כי למדינה יש די ראיות להביא להרשעה של הנאשם, ייתכן ובניתוח מקצועי של חומר הראיות על ידי עורך דין פלילי יזוהו פגמים ובעיות בדו"חות השוטרים או בחומר הראיות.
מדוע זוכה הנאשם במקרה זה?
במקרה זה, לאחר שכפר הנאשם בהחזקת הסם, היה על המדינה להביא את עדיה במסגרת שלב ההוכחות, ובהם השוטרים אשר מקימים את "שרשרת הסם" כאמור.
בשלב זה, זומן שוטר להעיד בבית המשפט ובמסגרת עדותו הוגש מזכר, אותו מילא לכאורה, במסגרת "שרשרת הסם". אך במהלך עדותו, עלה כי אותו שוטר, על אף ששמו מתנוסס בראש המזכר, לא מילא את הדו"ח ולא חתם עליו.
בעקבות זאת, זומן שוטר נוסף להעיד, אשר טען שמילא רק את חלקו השני של המזכר, אך החתימה בתחתית העמוד אינה שלו.
המדינה לא הצליחה להסביר את שאירע – מי למעשה כתב את המזכר ומי חתם עליו.
בנוסף לכשל זה (חסרה חוליה באותה "שרשרת סם"), היו סתירות בין גרסאות השוטרים וכשלים בתהליך תפיסת השקיות מארון החשמל.
במצב זה, בלית ברירה, לא יכל בית המשפט לקבוע כי אכן אותן שקיות שנתפסו בארון החשמל הינן השקיות שנבחנו על ידי המומחה ולפיכך לא הוכיחה המשטרה כי אכן הנאשם החזיק בסם מסוכן מסוג כלשהו והוא זוכה.
בית המשפט אף קבע כי הגשת דו"ח לבית המשפט "הנחזה להיות את אשר איננו" על ידי גורם משטרתי, הוא מעשה פסול שיכול להביא להטעיית בית המשפט.
בהחלטת בית המשפט נכתב אף, כי מדובר בדוחות המוגשים בדרך כלל בהסכמה מתוך ההנחה שמה שרשום בהם משקף את שהתרחש בדיוק מירבי.- "ערעור הנחה זו עלול לפגוע באמון הכללי הניתן בשוטרים המוחזקים כמי שעושים מלאכתם נאמנה ומשקפים בדו"חותיהם את המציאות לאשורה."
התוצאה הסופית – זיכויו של הנאשם.